<h1>ספר אהל מועד שער הברכות דרך רביעי</h1>
<h2>דף לה.</h2>
ת"ר קודש לה' מלמד שטעונין ברכה לפניו ולאחריו על פירות האילן מברך בורא פרי העץ, ועל היין אומר בפה"ג ומברך אחריו ברכת על הגפן וכו'. בירך על היין והביאו לו יין אחר מברך עליו ברכת שהחינו, היו אחרים שותים עמו מברך על היין השני הטוב והמטיב אע"ג שגרוע מן הראשון לדעת הר"מ והוא שיהיו חלוקים במראה או שהא' ישן והא' חדש. ודעת רש"י שאין מברכין על השני אא"כ משובח יותר. ודעת התוס' שאין מברכין אלא על שנוי יין אבל לא על שנוי פת ונותנין טעם מפני שפת תלוי במעשה אדם ואינו תלוי בידי שמים, והראב"ד אומר שה"ה אם אוכל משני מיני פת. על פירות האדמה בין חיין בין שלוקים מברך בורא פה"א ולא פרי הארץ דכתיב מראשית כל פרי האדמה ועל כולם אם אמר שהכל נהיה יצא. בחמשה מיני פירות השנוים בז' מינים והם ענבים ותאנים ורמונים וזיתים ותמרים מברך לאחריהם מעין שלוש וזהו על העץ, ועל שאר פירות בין של אילן בין של אדמה מברך לבסוף בנ"ר, כלל כתבו בתוס' שכל שמברך לפניו בורא פרי האדמה שאין מברך לבסוף בורא פרי אלא בנ"ר.
<h2>דף לה:</h2>
שמן זית מברך עליו בפה"ע וזה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה אפילו הטפילה מעורבת, ואי שתי לשמן בעיניה אזוקי מזיק ואינו מברך, האוכל או השותה דבר שמזיק לו אין מברך עליו, שתה מים שלא לרוות צמאו אינו מברך, ואם שתה לרוות צמאו מברך תחי' שהכל ולבסוף בנ"ר. ופי' בגמרא לצמאו לאפוקי דחנקתיה אומצא, ואמרו בתוס' דוקא מים אבל משקים אחרים דממילא מהני בהו מברך, היה שותה או אוכל אפי' נתכוון לרפואה אם נהנה מאותו דבר מברך עליו ואם לא נהנה אינו מברך, על השכר ועל שמרי יין ועל החומץ מברך שהכל, ובכל משקה היוצא משום פרי חוץ מן היין ושמן מברך שהכל, וכל שבתחילתו שהכל לבסוף בנ"ר, אומר אהר"א שאין מברכין על החומץ הואיל דלגבי יוה"כ פטור אלא היכא דחושש בשיניו ומטבל ביה דהוי החומץ עיקר אבל שותה אזוקי מזיק ליה וליכא מיניה שום הנאה.
<h2>דף לו:</h2>
זנג'ביל ופלפל יבשים אין מברכין עליהם דלאו אוכלא נינהו והאוכלן בטלה דעתו אצל כל אדם, ועל הרטובין ועל שאר מיני תבלין מברך פה"א לדעת ר"ה ור"א גאון, והראב"ד אומר שמברך פה"ע ככל מרקחת שיש הנאה בטעם שלו אעפ"י שעשוי לרפואה מברך שהכל.
ה' המינין והם חטה ושעורה וכוסמת שקורין איספאלטה ושבולת שועל שקורין אמג'א ושיפון שקורין שיגל אם עשה מהן פת מברך תחילה המוציא שהוא הכתוב הנאמר להוציא לחם מן הארץ ולבסוף בהמ"ז. בשלן מברך במ"מ ולבסוף ברכת מעין ג' וזהו על המחיה, וכן אם בשלן או ערבן עם דברים אחרים בקדירה. אכלן חיין מברך תחי' בורא פה"א ולבסוף בנ"ר. וכת' בעל ה"ג דעל חיטים שלמים ששלקן מברך בורא פה"א, וי"א שמברך במ"מ. ודעת ר"מ שאם אכלן חיטים חיין מברך שהכל כמו בקמח. ועל כוסס חיטים אומר ר"ת שמברך אחריו מעין ג', וראב"ד אומר שאינו מברך אלא בנ"ר וטוב שלא לכוס כלל. אורז שנתבשל ופת אורז שקורין רי"ש ופת דוחן שקורין מי"ל מברכין עליהם תחי' במ"מ ולבסוף בנ"ר, ומיהו הגאון ר"ת והר"מ פסקו לברך שהכל בפת דוחן. ובשם הגאון מצאנו דברכה א' להן וכן דעת ראב"ד וכן פסקו רשב"א ורש"י כי אורז זהו שומר הנק' פונול, וראב"ד אמר דהיינו שקורין ריש' ואנו מנהגינו לקרות אותו אורז, פרטולש ורודולאס מברך עליהן המוציא, תבשיל של לחם פתית ומפורר אפי' אין בו פירורין כזית מברך המוציא והוא שיש להם תורת לחם ומראיתו, מאכל העשוי מקמח ודבש הנק' חביץ קדרה מברך עליו במ"מ, שכל שיש מה' מינין מברך עליו במ"מ, טריתא דארעא מברך עליה במ"מ ואם קבע סעודתו עליו פי' שאינו לחם סעוד אלא אוכל ממנו לשובע ושלא כדרך אכי' עראי מברך המוציא וג' ברכות, פרטולש ודישולדאס תורת לחם יש להם וניבלאס שבלילתן רכה מברך עליהם במ"מ, טריתא פי' בצק שאופין בשפוד ומושחין אותו בשמן, ניבלאס י"א שאם קבע סעודתו עליהן מברך המוציא.
על הקמח מברך שהכל חוץ מקמח של קליות חיטים שמברך בורא פה"א, תבשיל של לחם מפורר הנקרא חביצא אפי' אין בה פירורין כזית אם יש להם תורת לחם ומראיתו מברך המוציא, אם יש לו פת עליו מברך דהלכתא מברך ואח"כ בוצע, לא היה להם תורת לחם מברך במ"מ.
<h2>דף לח:</h2>
על הירק שדרכן לאוכלן חיין ואין דרכן לשלקן מברך פה"א ולבסוף בנ"ר, שלקן מברך עליהם שהכל. ירקות שאין דרכן לאוכלן חיין מברך תחי' שהכל, שלקן מברך פה"א. ומים דכל שלקות כשלקות וכ"ש מי סחיטתן של שלקות, תוספ' כל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא ומברכין פה"א. ע"כ דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל, והביא רבינו חננאל זאת התוס' בפירושו.
<h2>דף מ.</h2>
בירך על פירות האילן בפה"א יצא ואם בירך על פירות האדמה בפה"ע לא יצא, על כל האילנות מברך בפה"ע אעפ"י שהם קטנים משיוציאו, בוסר מברך בפה"ע משיגרעו משיעשה הגרעינים, והוא שיהיו כשיעור פול הלבן פחות מכאן מברך פה"א וכ"כ בתו'. ובשקדים מתוקים בקטנן הואיל ואין אדם נוטע אותן ע"ד כן מברך שהכל. ושקדים או אגוזים שמבשלין בדבש שקורין נוג'ט מברך שהכל, ע"כ הגרעינין מכל מיני פירות מברך פה"ע, סוכ"ר י"א שמברכין עליו בפה"ע וי"א שהכל וכן דעת הר"מ. ודבש תמרים מברך עליו שהכל. כת' הרא"ה ל"ש בין נטעי ליה אינשי אדעתא דהכי בין לא דילמא פירא הוא ולא אתמר האי טעמא בגמ' אלא במידי דלאו פירא אלא דאכלי ליה אינשי כפוגלא ודבר ברור הוא זה וכבר טעו בו רבים ע"כ. ורשב"א אומר דטעם דלא מברכין בשקדים מתוקים בקטנן אלא שהכל מפני שאין נהנין אלא מקליפתן ואינשי אדעתא דגרעיניהם נטעי השקד וההפך בשקדים המרים דא"א לאכלן אם לא מתקן אותן באור בגדולן ולא מברך עליהם בפה"ע.
<h2>דף מד.</h2>
כבר נתבאר שאחר שתיית היין מברכין על הגפן ואחר אכילת חמשת מיני פירות מברך על העץ, וכל שהוא מחמשת המינין ובשלן מברך בסוף ברכה מעין ג' והוא על המחיה, בברכות הללו אין צריך להזכיר בהן מאורע היום וכן נהגו, אע"פ שהר"מ אומר שמזכירין בברכת מעין שלוש מעין מאורע היום, פי' מאורע שבת ויו"ט ור"ח. מי שאכל תאנים ותפוחים וכיוצא בהן מברך בסוף ברכה מעין שלש והוא שכולן פה"ע, אבל דברים שחלוקין בברכות מברך ע"כ או"א מפני שחלוקין בחתימתן ואין חותמים בשתים. ומי ששתה מים ויין צ"ע אם מברך בנ"ר ואח"כ ברכה מעין שלש. נוסח ברכה זו על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה ועל ארץ טובה ורחבה שהנחלת לאבותנו רחם ה' אלקינו על ישראל עמך ועל ירוש' עירך ועל ציון משכן כבודך ובנה ירוש' עיר קדשך ב"ב והעלינו בה ושמחינו בבנינה ונברך עליה בקדושה ובטהרה כי אל טוב ומטיב אתה ונודה לך על הארץ ועל המחיה בא"י על הארץ ועל המחיה. ונוסח ברכת על העץ בא"י על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם בח"ל על הארץ ועל הפירות ובא"י חותם על הארץ ועל פירותיה, וברכת על הגפן חותם על הגפן ועל פה"ג וכן המנהג, וכן דעת ר"מ והגאון רבי', וראב"ד אומר שחותם בה כמו שחותם בברכת הפירות. וי"א שכל דבר שאינו קרב ע"ג המזבח נקרא מזוהם אבל לא דבר הקרב אע"פ שיצטרך להם.
<h2>דף נט:</h2>
ברכת שהחיינו אין מברכין אותה אלא על גמר פרי דברכה זו רשות היא ודי בגמר פרי וכ"כ בתשו' רשב"א, הולורדין שלנו שקורין רושש כפרי הן לענין ברכה דסימני אית להו דהיינו כי שקלת לפירא משתייר אילנא והדר מפקי, ואעפ"כ אין בהם ערלה דפרי שלהם זרע שנעשה בעגול שתחת הורד והוא סתום ואינו נראה והורדים אינן אלא פרחים ואפ"ה לענין ברכה דינן כפרי, וכן דעת ראב"ד וכן הכריעו רשב"א והרא"ה.
